קנאה - מצב בו אני חש תסכול או כעס אל מול מישהו שיש לו משהו שאני מעוניין בו - היא רגש טבעי, והיא מופיעה בשלב זה או אחר בכל משפחה. במקרים מסוימים היא אף יכולה להוות יתרון, ולדרבן אנשים לפעולה ולמימוש עצמי. אולם במצבים שבהם הקנאה הופכת להפרעה - בהחלט יש להתמודד איתה ולטפל בה. ד"ר עוז גוטרמן מסביר איך עושים את זה.

קנאה היא רגש טבעי, באופן כללי ובין אחים בפרט, והיא מופיעה בשלב זה או אחר בכל משפחה. במקרים מסוימים היא אף יכולה להוות יתרון, ולדרבן אנשים לפעולה ולמימוש עצמי. ניתן לראות מקרים בהם אנשים אמביציוזיים מאוד, או כאלה שהגיעו להישגים מאוד מרשימים, מעידים על עצמם שהחלו את דרכם בגלל שרצו להוכיח את עצמם מול אח או אחות מאוד מוצלחים. אולם במצבים שבהם הקנאה הופכת להפרעה - בהחלט יש להתמודד איתה ולטפל בה. זה יכול לקרות כאשר הקנאה הופכת לחריגה במינון שלה, למשל כשהיא מעסיקה את הבית כל הזמן בריבים על מי קיבל מה, או כשהעוצמה שלה מאוד גבוהה, למשל כשהיא מביאה למצבים של התפרצויות זעם.

קנאה היא מצב בו אני משווה את עצמי למישהו אחר, רואה שיש לו משהו שאני מעוניין בו, ובתגובה לכך אני חש תסכול מאוד גדול, או כעס. הדבר הראשון שחשוב להבין בהקשר זה, הוא שההורים אינם אשמים בו. האשמה היא המגיפה של הורות במאה העשרים, "הכל אנחנו", אבל אנחנו עושים את העבודה הכי טוב שאנחנו יכולים. אנחנו לא יכולים למנוע מאחים לקנא זה בזה, מכיוון שזה רגש טבעי לחלוטין. אנחנו כן יכולים, לעומת זאת, להשפיע, ובפירוש יכולים לעשות דברים שיתמודדו עם הקנאה הזאת.

קודם כל – לא להפוך את הקנאה בעצמנו לבעיה. הרבה פעמים, כאשר אנחנו באים ומנסים למנוע מצב של איזושהי אפליה בין האחים (ואגב, זה חיובי. הרי לא נרצה שאחד הילדים יהיה מופלה לטובה) – אנחנו מנסים כל הזמן לבדוק שהם קיבלו מידה שווה. למשל, קורה הרבה פעמים שביום מסוים הורה משחק עם ילד אחד, נמצא איתו יותר בקשר ובמגע, בעוד האח השני משחק לבד. הורים רבים מנסים לאזן את זה, ולתת מייד לילד השני את אותה המידה של תשומת לב. ומה המסר שאנחנו מעבירים לילדים? – תבדוק. צריך לבדוק כל הזמן מי קיבל יותר. כך, אנחנו מכניסים את החשיבה הזאת, הבודקת והמודדת, אלינו הביתה. כאשר אני מלמד את הילדים לבדוק כל הזמן מי קיבל מה, ולדאוג כל הזמן שאחד יקבל יותר מהשני – אני בעצם מזמין אותם למצבים של קנאה. ומזה כדאי להימנע.

בנוסף, יש ליצור בסיס של שיתוף פעולה בין האחים, ולא בסיס של יריבות ביניהם. אנחנו חיים בחברה מאוד תחרותית. חברה שבה משווים ציונים, משווים משכורות, משווים תארים, כל הזמן יש השוואה ויש מאבק. אנחנו, כהורים, נרצה ליצור שיתוף פעולה, אינטראקציות בין הילדים, והדרך הפשוטה ביותר לעשות זאת היא בעזרת משחקים. לדוגמה, ניתן לשחק משחק בו שני הילדים אוחזים בשמיכה שבמרכזה כדור, וכשהם מותחים אותה בבת אחת – הכדור קופץ. המשחק דורש תיאום ושיתוף פעולה, מכיוון שהכדור יקפוץ רק כשהם מושכים ביחד. חשוב לשמור על שיתוף פעולה גם במטלות היומיומיות. מומלץ לא לתת לילדים משימות נפרדות, אלא לתת להם משימות משותפות, שדורשות שיתוף פעולה, כמו סידור הבית למשל. זו הזדמנות מצוינת לאחים לעבוד ביחד.

כמו כן, כשמדובר במצבים של קנאה חריגה, מומלץ להביע חד משמעית דה-לגיטימציה לכל הבעה של קנאה. אם ילד מתלונן כל הזמן, אם הוא נכנס להתקפי זעם בגלל קנאה, מומלץ לבוא ולהגיד חד משמעית: התנהגות כזאת לא מקובלת אצלנו בבית. בטח ובטח שאין לתגמל את ההתנהגות הזאת בעוד תשומת לב. בהקשר זה, כדאי לזכור שקנאה שאיננה נפתרת עלולה להיגרר עם הילדים לבגרות, לגילאים מבוגרים מאוד, וגם להקרין בחזרה על ילדיהם שלהם. לכן, כדאי לטפל בה ברגע שהיא הופכת לחריגה.

ד"ר עוז גוטרמן מדבר על קנאה בין אחים בבריאות 10.